ו יצמן ואח' נ' יד רמב"ם מושב עובדים

פסק דין

רקע

לפניי תביעה קטנה בסך של 28,351 ₪, ותביעה שכנגד בסך של 19,285 ₪.

במושב יד רמב"ם הוחלט על הקמת הרחבה והוספת יחידות חדשות בהתאם להחלטות מנהל מקרקעי ישראל. התובע קיבל הקצאה של שני מגרשים. בין הצדדים נתגלעה מחלוקת בשאלה מי מן הצדדים, הנתבע (המושב) או התובע (מקבל המגרשים) צריך לשאת בתשלום מס שבח שהוטל.

לטענת התובע, הנתבע נדרש לשלם מס שבח, ופנה אליו בדרישה שישלם את מס השבח וזאת בטענה שהמשק שלו קיבל 2 מגרשים במסגרת הקצאת מגרשים, ולכן הנתבע חויב במס שבח. לטענת התובע, אין הצדקה לדרישה. התובע טוען כי על-פי החוק מס שבח מוטל על המוכר בעסקה, והואיל והנתבע הוא "המוכר" הרי שהמס מוטל עליו. לטענת התובע בהסכם פשרה קודם בינו לבין הנתבע שילם לנתבע סך השווה ל- 18,000 דולר, ומס השבח נובע מסכום זה. לטענת התובע, לא יתכן שהמס יוטל על אדם אחד, ואילו אדם אחר יאלץ לשלם במקומו את המס.

הנתבע, מושב יד רמב"ם, הגיש כתב הגנה מטעמו, ובמסגרתו טען כי במושב הוחלט על הקמת הרחבה והוספת יחידות חדשות. במסגרת הקצאת המגרשים חתם כל מתיישב על הסכם באשר למגרש אותו הגריל, ובהסכם זה נקבעו החובות והזכויות שבין הצדדים. לטענת הנתבע, על-פי סעיף 14 להסכם, חלה על כל מועמד החובה להסדיר ולשלם כל תשלום או מס שיחול בגין ההקצאה. לפיכך, נדרש התובע לשאת בתשלום. הנתבע טען כי שילם לרשות המסים סך של 20,000 ₪, והתובע נדרש להשיב את הסכום האמור.

הנתבע הגיש אף תביעה שכנגד כלפי התובע. במסגרת התביעה שכנגד עותר הנתבע (התובע שכנגד) לקבלת הפרשי הצמדה וריבית בגין הסכום ששילם למס שבח בסך 20,000 ₪, אשר לא הושב במועד על-ידי התובע (הנתבע שכנגד).

דיון והכרעה

בין הצדדים נחתם הסכם. ההסכם המקורי לא הוגש, אך הוגש נוסח סטנדרטי של ההסכם, אשר התובע לא התכחש לקיומו בין הצדדים. סעיף 14 להסכם קובע תחת הכותרת "מיסים היטלים ותשלומים" כדלקמן:

"14.1 כל המיסים, ההיטלים, והארנונות למיניהם, הממשלתיים, העירוניים והאחרים (להלן: "המיסים") הידועים היום וחלים היום על המגרש, עבור התקופה עד למועד חתימת הסכם זה, יחולו על האגודה. מיסים שיחולו עבור התקופה ממועד חתימת הסכם זה ואילך או שיוטלו ממועד זה ואילך לרבות מס רכוש, יחולו על המועמד. המועמד יחזיר לאגודה תוך 15 ימים מדרישתה כל סכום ששולם על-ידי האגודה בגין תשלום המוטל על המועמד.

14.2 באם לאחר חתימת הסכם זה, יוטל על-ידי רשות ממשלתית ו/או עירונית מס או היטל נוסף לאלה הקיימים כיום על מגרשים, דירות ובנינים ו/או על מכירתם (אך לא על הוצאות בניה) כי אז יחול מס או היטל כזה על המועמד.

14.3 מס רכישה, דמי הסכמה למינהל וכל מס אחר שיוטל בגין רכישת המגרש יחול על המועמד וישולם על-ידו".

טענתו המרכזית של התובע הינה שסכום מס השבח הנדרש נקבע על-ידי רשויות המדינה בשל תשלומי איזון ששילם התובע למושב משום שקיבל הקצאה של שני מגרשים. לטענת התובע הסכום ששולם בשל תשלומי האיזון מקורו בחטא, ולשיטתו הואיל והנתבע הינו "המוכר" של הנכס והוא "הקונה" הרי שהמס צריך להיות מוטל על הנתבע, ולא יתכן שהוא ישא בתשלום הסכום האמור. בעניין זה, סבורני כי התובע נתפס לכלל טעות משפטית. אף אם אניח לטובת התובע שמס השבח נקבע בשל תשלומי האיזון בין המשקים, אין בכך ולא כלום. ככל שרשות המס הטילה מס שבח בגין תשלומי האיזון, אזי יש לשלם את המס. על-פי החוק אכן המס מוטל על המוכר, ובמקרה דנן על הנתבע, ואולם הצדדים קבעו בחוזה שמי שישא בתשלום הינו המועמד, קרי: התובע. אין שום מניעה בדין לקבוע בחוזה שצד שאינו חייב במס יישא בתשלום המס במקום הצד החייב במס, ולחילופין לקבוע כי ככל שהצד החייב במס ישלם את המס, הרי שהצד השני לחוזה ישפה אותו בסכום האמור. מדובר בנוסח מקובל של חוזים, ואין בכך שום קושי. במקרה דנן, סעיף 14 לחוזה הינו ברור וחד משמעי. סעיף זה קובע כי כל המיסים שיוטלו ממועד חתימת החוזה החלים על המגרש או שיוטלו בגין רכישת המגרש ישולמו על-ידי המועמד. סעיף 14 לחוזה מוסיף כי כל סכום שישולם על-ידי הנתבע, יושב על-ידי המועמד לנתבע תוך 15 ימים. בנסיבות אלה, מששילם הנתבע את סכום מס השבח, ואף אם מס השבח נקבע בשל תשלומי איזון בין המשקים שקיבלו הקצאות שונות, הרי שעל המועמד לשפות את המושב בגין הסכום ששולם.

אכן, סעיף 15 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) תשכ"ג-1963 קובע כדלקמן:

"חובת תשלום המס היא: במכירת זכות במקרקעין – על המוכר, ובפעולה באיגוד – על עושה הפעולה".

ברם, אין בהוראה זו כדי למנוע מן הצדדים לקבוע ביחסים הפנימיים בין הקונה לבין המוכר כי הקונה הוא זה שישא בתשלום המס. יפים לעניין זה דברי כב' השופט א' גרוניס בע"א 4351/01 עו"ד ארז, מפרק חברת ח.א. מזון בע"מ נ' מדינת ישראל, אגף המכס והמע"מ, פ"ד ס(1) (2005):

"החבות במס על-פי סעיף 15 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה) תשכ"ג-1963 (להלן – חוק מיסוי מקרקעין) מוטלת על המוכר, ואין זה משנה כלל מבחינת רשויות המס שביחסים הפנימיים שבינו לבין הקונה הסכימו השניים כי הקונה יישא במס שבח (ראו עמ"ש (חי') 5044/98 סגל נ' מנהל מס שבח מקרקעין חדרה)".

באופן דומה נקבע בע"א 8505/09 שאשא נ' ירוק בעיר הנעה בגז בע"מ (2011) על-ידי כב' השופט י' עמית כי בהעדר הסכמה אחרת תחול הוראת סעיף 15 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) תשכ"ג-1963, לפיה על המוכר לשאת במס השבח. משמע, בהינתן הוראה אחרת בחוזה, יחול האמור בחוזה ביחסים שבין הצדדים.

זוהי הפרשנות העולה מלשון החוזה, ומתכליתו. כל מסקנה אחרת אשר תטיל את המס על הנתבע תוביל בסופו של דבר לתוצאה אבסורדית לפיה המשקים שקיבלו הקצאה של מגרש אחד יאלצו לסבסד את המשקים שקיבלו הקצאה של שני מגרשים. בכך יעשה התובע עושר ולא במשפט.

זאת ועוד, התובע חתם עם המושב על הסכם פשרה מיום 8.4.11 (נספח 6 לכתב ההגנה) לפיו התחייב לשלם את סכום המס (21,071 ₪) כאשר הנתבע הסכים לוותר על הפרשי הצמדה וריבית. הואיל והתובע התחייב בהסכם הפשרה לשלם לנתבע את הסכום, והואיל ולא נמצאה עילה חוקית לביטול ההסכם, הרי שאף לפיכך יש מקום לדחות את התביעה.